על ההצגה “האף של וינסנט” בתיאטרון גושן.
ההצגה “האף של וינסנט”, מחזהו של אורן יעקובי בהשראת הספר באותו שם מאת ישי (אישי) רון, לוקחת אותנו לסיור במוזיאון ון גוך באמסטרדם, מוזיאון נפלא ובו מיטב יצירותיו הידועות של האמן הגאון. שם, במוזיאון, בין היצירות, נפגשים הנריק, שומר המוזיאון הקפדן, וז’ראר, העכבר חובב האמנות.
הנריק, אשר מדקלם בכל בוקר ברצינות ובאדיקות את כללי המוזיאון, פוגש יום אחד את ז’ראר, עכבר צרפתי משכיל, חביב ומלא רגש, שהוא ההפך המוחלט ממנו. למרות השוני, ואולי דווקא בגללו, הם הופכים לחברים טובים, והנריק אף מרשה לו להתגורר במוזיאון, בין הציורים.
המוזיאון משנה את פניו בלילה ודמותו של וינסנט ון גוך מתעוררת לחיים. ההנפשה מאפשרת לילדים הצופים בהצגה להתחבר לדמותו של האמן ולציוריו.
למרבה הצער, האידיליה בין הנריק לז’ראר מסתיימת בוקר אחד, כשהנריק מגיע למוזיאון ומגלה שחלק מאפו של וינסנט חסר ומסביב לחור יש סימני שיניים! ההתנהלות סביב החור באף של וינסנט, ממש באמצע הפנים, מתכתבת, כמובן, עם האוזן החסרה של ון גוך.
הנריק מאשים את ז’ראר בכרסום האף ולז’ראר אין הסבר מניח את הדעת לתאונה המצערת. החברות ביניהם נקלעת למשבר, אך אז נכנסת לתמונה לארה, בתו החכמה ומלאת החיים של הנריק, שבניגוד לאביה חסר המעוף יודעת לחשוב מחוץ לקופסה, והיא מסייעת לו במציאת הפושע.
ההצגה משלבת בין אמנות לבין שאלות של חברות ונאמנות. במהלכה מתעוררת תעלומה בלשית: מי הפושע שהחריב את התמונה? יש בהצגה, בצד תמונות מרהיבות של ון גוך שהעלילה נרקמת סביבן, גם אפקטים ויזואליים יפים. השחקנים נוגעים ללב הקהל, במיוחד לארה וז’ראר העכבר.
הסוף הוא כמובן טוב והמסר, בצד אהבת האמנות, הוא של הקשבה, אי שיפוטיות, הימנעות מדעות קדומות ומעל הכול – חברות אמת.
מומלץ לגילאי חמש עד שמונה.
על פי הספר “האף של וינסנט” מאת ישי (אישי) רון
מחזה: אורן יעקובי בימוי: דנה דבורין מוזיקה: טל בלכרוביץ עיצוב תפאורה: טליה אוטולנגי עיצוב תלבושות: שירה וייז כוריאוגרפיה: אור משיח תאורה: אורי מורג וידאו ארט: סיון וניתאי צילום סטילס: דורון ישיניסקי
שחקנים: חיים זנאתי/ליאור חסון, יוסי טולדו, לירן קנטרוביץ, יינון סמואלוב, ראובן קובריגרו, מאי רופ/שירן הוברמן