שלומית דותן

אֹכֶל

אִמָּא אוֹמֶרֶת כָּל עֶרֶב: "יוּבַל

אִם לֹא תֹּאכַל - פָּשׁוּט לֹא תִּגְדַּל"

וְאַבָּא מוֹסִיף: "אֲנִי לֹא מִתְלוֹצֵץ

בְּלִי בֵּיצִים וּבַשַּׂר - בַּסּוֹף תִּתְכַּוֵּץ!"

"אֲנִי לֹא רָעֵב" אֲנִי מְגַלֶּה

"אָכַלְתִּי עוּגָה וַאֲנִי כְּבָר מָלֵא"

"עוּגָה זֶה לֹא אֹכֶל!" עוֹנִים הַהוֹרִים

"תַּקְשִׁיב לָנוּ טוֹב" הֵם מַסְבִּירִים:

"יְלָדִים שֶׁרוֹצִים לִהְיוֹת חֲזָקִים

לֹא אוֹכְלִים כָּל הַיּוֹם מַמְתַּקִּים,

רַק אִם תֹּאכַל אֹכֶל בָּרִיא

תּוּכַל לִהְיוֹת חָזָק וּשְׁרִירִי",

וַאֲנִי שׁוֹאֵל: "אָז תַּסְבִּירוּ לִי רַק

אֵיךְ, אִם אֲנִי לֹא טוֹעֵם תַּ'מָרָק,

לֹא אוֹכֵל אֶת הָעוֹף וְגַם לֹא חֲבִיתָה

אֲנִי הַיֶּלֶד הֲכִי חָזָק בְּכִתָּה"?

הָפוּךְ

דּוֹדָה יָפָה  - מְכֹעֶרֶת

דּוֹדָה שִֹמְחָה - עֲצוּבָה

דּוֹדָה תִּקְוָה מְקַטֶּרֶת

וְאוֹמֶרֶת: "אֵין תִּקְוָה"

דּוֹד זְאֵב נוֹרָא פַּחְדָן

דּוֹדָה שִׁירָה – זַיְפָנִית

קְצָת צוֹלֵעַ דּוֹד אֵיתָן

וְעַלִּיזָה – בַּכְיָנִית

דּוֹד יִצְחַק תָּמִיד עָצוּב

דּוֹד שָׁלוֹם רַב עִם כֻּלָּם

אֵצֶל טוֹבָה אֵין שׁוּם טוּב

וְהַדּוֹד הֲכִי נָמוּךְ הוּא - רָם

דּוֹד אַרְיֵה כִּמְעַט קֵרֵחַ

דֹּב – רָזֶה כְּמוֹ מַקֵּל

דּוֹדָה וֶרֶד – אֵיזֶה רֵיחַ...

וְדוֹד צְבִי – אִטִּי, זוֹחֵל.

הַכֹּל הָפוּךְ! מָה לַעֲשׂוֹת?

אִם אַתֶּם כְּבָר שׁוֹאֲלִים-

תְּנוּ לַיְּלָדִים שֵׁמוֹת

רַק כְּשֶׁהֵם יִהְיוּ גְּדוֹלִים.

גִּיל

אֲנִי גִּיל,

יֶלֶד רָגִיל.

בַּבַּית אִמָּא וְאַבָּא אוֹמְרִים:

"גִּיל

אַתָּה יֶלֶד חָמוּד וְטוֹב לֵב,

יֶלֶד שֶׁכָּל אֶחָד אוֹהֵב",

וּבַגַּן הַיְּלָדִים אוֹמְרִים:

"גִּיל

אַתָּה מַגְעִיל!",

וַאֲנִי –

לֹא מַרְבִּיץ

לֹא מְקַלֵּל

לֹא מַלְשִׁין

לֹא מַעֲלִיב.

אָז מַה אִם הָאַף שֶׁלִּי תָּמִיד נוֹזֵל?

זוֹ לֹא סִבָּה לְהִגָעֵל,

גַּם כְּשֶׁאֲנִי מְנַגֵּב

אַף אַחֵד לֹא רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב.

אֲנִי לֹא נִדְחָף, אֲנִי מַמְתִּין,

כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמִּישֶׁהוּ פַּעַם יָבִין

שְׁאֲנִי גִּיל,

יֶלֶד רָגִיל.