המסע האבירי להצלת אבא

לשחרר את אבא / דורון ארז.

אביו של איתי עובד עד שעות מאוחרות וחוזר הביתה רק אחרי שהוא כבר נרדם. איתי מאד מאוכזב מכך שהוא רואה את אבא רק בבוקר והוא אינו משתכנע מהסבריה של אימו שאבא צריך לעבוד הרבה כדי “שנוכל לקנות דברים שאנחנו רוצים”.

זו היא, כידוע, הקללה של המאה העשרים ואחת, ההתמכרות לעבודה על חשבון החיים הפרטיים והמשפחה במטרה להצליח ולהעלות עוד ועוד את רמת החיים.

לאיתי דמיון מפותח, הוא חובב סיפורי אבירים ודרקונים, בעידודו של אביו המספר לו על אבירים המצילים נסיכות חסרות ישע. גם בגן הוא מרבה לשחק באבירים ובדרקונים. איתי משוכנע שמאחר שאבא אוהב אותו הוא בוודאי היה מעדיף לבלות את זמנו אתו בבית ולא בעבודה, ועל כן המסקנה שלו היא שיש מישהו שמונע מאבא להגיע הביתה. מי זה יכול להיות? מן הסתם מפלצת המחזיקה בו שם. כמו אביר מבטן ומלידה איתי יוצא להציל את אבא מגורלו האכזר ולשחרר אותו מידי המפלצת. אבא כאן הוא בתפקיד הנסיכה, הכלואה במגדל המשרדים המודרני, וכדי לחלץ אותה איתי חותך בחרב האביר שלו את כבלי המחשב, שהוא המפלצת המעודדת גם התמכרות וגם צריכה, וכבליו הם כבלי העבדות המודרנית.

הספר מוגדר כסיפור “לכל ההורים שעובדים קשה והרבה שעות ועם זאת לא רוצים להפסיד את הקשר עם הילדים שלהם”. זה סיפור ילדים, אגדה על אבירים ומעשי גבורה, אך הוא מיועד גם להורים, אשר נחשפים באמצעותו לנקודת המבט של ילדיהם על הדילמה של קריירה ומשפחה, כשהמסר עבורם הוא שכדאי לעצור לרגע את המירוץ ולמצוא נקודת איזון חדשה.

הספר חביב ומעורר למחשבה וגם הילדים יוכלו להזדהות אתו וליהנות ממנו. האיורים היפים והצבעוניים של המאייר הידוע דני קרמן מפיחים חיים בדמויות ומתארים את רגשותיהן, ויש בהם הומור דק שמשתלב בזה של הטקסט.

עם זאת, לכל אורך הסיפור יש דמויות ותיאורים מאד סטראוטיפיים: אבא מספר לאיתי על אבירים המצילים נסיכות, והוא עובד עד מאוחר כדי לפרנס את המשפחה ו”לקנות דברים שאנחנו רוצים”. לאימא יש תפקיד מאד פסיבי: היא אוספת את איתי מהגן, נמצאת אתו בבית ומסבירה לו למה אבא נאלץ לעבוד הרבה. גם כשאיתי יוצא למבצע ההצלה ההרואי הוא מתארגן למשימה ואימא עומדת ומביטה בו מן הצד, וכשהוא עולה על הדרקון היא מצטרפת אליו. כשמדובר בסיפור ילדים מודרני, בעידן המחשב ומגדלי המשרדים במאה העשרים ואחת, האם אין מקום לשחרר את אימא?